כלבים אשר מצטרפים למשפחה מוסיפים שמחה וחום לבית במהרה, והופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהכלב אינו ילד, מעמדו ההיררכי, צרכיו והתנהגותו הם שונים, ועל כן חשוב כבר מן משלב האימוץ לשרטט גבולות ברורים ולהקנות חינוך, שיקל על ההתאקלמות והחיים המשותפים.
אוכל- כלבים זקוקים לתזונה מותאמת, הכוללת את כל הערכים התזונתיים, לשמירה על בריאותם ולהתפתחות תקינה. ערכים תזונתיים אלה קיימים במזון היבש, תוך התאמת סוג המזון וסוג הכלב ולגודלו. חשוב לדאוג כי תערובת המזון שנבחרה תהווה את מזונו העיקרי של הכלב.
מלבד זאת, ניתן ואף רצוי לפנק את החבר החדש בבית במטעמים ומעדנים: פרוסת נקניק, שארית של עוף או חטיף לכלבים, אולם חשוב לעשות זאת שלא בשעת הארוחה של בני הבית ולא בסמיכות לשולחן האוכל, על מנת שלא להרגיל אותו לתבוע מזון מבני הבית בשעה שהם סועדים.
צרכים- המצב האופטימלי הוא כאשר הכלב בעל מודעות לצרכים, ומורגל לעשות אותם מחוץ לבית. חשוב לזכור כי זהו תהליך ארוך, ולגלות סבלנות רבה, תוך שימוש בחיזוקים חיוביים. לפני הכל: גורים בני יומם אינם מוגנים בסביבה החיצונית, ועל כן אסור להוציאם לטיולים עד לגיל חודשיים לערך, ולאחר קבלת החיסונים הראשוניים הנדרשים. בשלב זה מומלץ להניח לכלב שעוונית או מצע לעשיית צרכיו במקום קבוע בבית, המרוחק מאזור השינה והאכילה שלו.
לאחר שהגור יחל בשגרת טיולים חשוב להתאים את שגרת הטיולים ליכולת ההתאפקות של הגור. גור בן מספר חודשים יוכל להתאפק כשלוש שעות בממוצע, ועל כן חשוב להוציא אותו לטיולים בטווח האמור. בכל מקרה בו הכלב מפספס, יש לקרבו אל המפגע ולגעור בו בעדינות, באופן שלא יאיים עליו ויפגע בביטחונו, אולם שיגרום לו להבין שאינכם שבעי רצון, וכן לנקות ולאסוף את שאריות הפליטה בפניו.
כאשר הגור התאפק ועשה את צרכיו בזמן הטיול, ניתן לצ'פר אותו בחטיף להנאתו- ליצירת חיזוק חיובי וחוויה שירצה לחזור עליה.
חינוך של גור דומה לחינוך של ילד ודורש סבלנות, מסירות ואהבה, אולם בעיקר עקביות בהעברת המסרים ובהתנהגות, שתסייע לכלב להשתלב במהירות ולסגל התנהגות נוחה בקרב המשפחה ומחוץ לבית.