המחלה הקטלנית הנגרמת על ידי תולעת הפארק פוגעת בעיקר בכלבים, אך עלולה לגרום נזק גם אצל יונקים אחרים. במאמר הבא נסביר באיזה סוג של מחלה בדיוק מדובר, מה מאפיין אותה וכיצד מונעים
תולעת הפארק נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת אחת הקטלניות ביותר עבור כלבים וסוגים אחרים של יונקים. המחלה נגרמת בגלל תולעת בשם ספירוצרקה לופי והיא מועברת על ידי ביצים של תולעים שמופרשות בצואה של כלבים נגועים. כאשר הביצים נאכלות על ידי חיפושיות זבל קטנות שניזונות מצואת הכלבים, הן בוקעות במעי החיפושית. לאחר מכן, החיפושיות עם התולעת נאכלות בעצמן על ידי כלבים בעת טיול או שהיה בחוץ וכך המחלה מתפשטת.
התוצאה של תולעת הפארק היא השתחררות של התולעים בתוך הקיבה. בין היתר, התולעים מסוגלות לחדור את דופן כלי הדם ואף לנדוד בגוף כדי להגיע לאבי העורקים ועד הוושט. בהמשך, התולעים מתיישבות בדופן הוושט והגוף אף מקיף אותן בסוג של גידול שפיר כמנגנון הגנה. הגידול בולט לחלל הוושט והוא עוזר לתולעים להשלים את התהליך ההתבגרות שלהן, עד שהן מטילות ביצים לוושט ועוברות במערכת העיכול להפרשה נוספת בצואה.
איך מזהים את תולעת הפארק?
כך מזהים שכלבים סובלים ממחלה מתקדמת של תולעת הפארק:
א. הקאות – הקאות חוזרות ונשנות הן בדרך כלל התסמין הכי בולט של תולעת הפארק אצל כלבים. הקאות נגרמות כאשר גרנולומות חוסמות את חלל הוושט ומונעות מעבר מזון, כאשר לרוב הן מופיעות מיד לאחר אכילה.
ב. מוות פתאומי – דימום פנימי מאסיבי ומוות עלולים לגרום למוות פתאומי של הכלב. בהרבה מאוד מקרים, הכלב קורס ומת ממש באמצע טיול.
ג. שיתוק ובעיות עצביות - תולעת הפארק עלולה לגרום לשיתוק ובעיות עצביות אחרות. אמנם יש עוד גורמים שמגיעים עם שלשולים, קשיי בליעה, קשיי נשימה ושיעולים, אך תולעת הפארק היא המחלה החמורה ביותר.
מה עושים כדי למנוע את תולעת הפארק?
הנה כמה פעולות למניעת תולעת הפארק:
א. טיפול תקופתי – טיפול בזריקה אצל וטרינר ניתן כל חודשיים והוא אפקטיבי מאוד במניעת תולעת הפארק. למרות שלא מדובר בחיסון כי לזריקה אין ערך מגן עתידי, הטיפול משמיד את התולעים במידה והן קיימות בגוף הכלב.
ב. הרגלי הכלב – חשוב מאוד לשמור שהכלב לא יאכל דשא, שאריות מזון או צואת כלבים בגלל שזו צורת ההדבקה הנפוצה ביותר. כדי לעשות את זה, רצוי להוציא את הכלב לטיול רק עם רצועה.
ג. אמפולות – אמפולות נגד פרעושים נמצאו אפקטיביות גם נגד תולעת הפארק.
לסיכום, הצורות העיקריות של תולעת הפארק מופיעות רק בשלבים מתקדמים יחסית של המחלה. כפועל יוצא מכך, הטיפול במחלה בעייתי ולעיתים אפילו בלתי אפשרי. לכן עיקר ההתמודדות עם תולעת הפארק היא במישור המניעתי.